רכב מפורק חותך אותי בכביש.

גלגליו השחוקים מרעידים אותו שמאל ימין ושביל העשן נמשך מאחוריו כמו זנב משתלשל.

הוא ללא ספק מצליח לנסוע מעל 100 קמ״ש כנגד כל הסיכויים.

בסך הכל מרשים.

אני נוהגת, מעט מפהקת בנתיב הימני. אני אחרי שתי סדנאות אישיות, התנסות חדשה שיצרתי לעצמי. מרגשת מאוד ובכל זאת, מעט התעייפתי…

קמתי הבוקר (ראשון) אחרי שבת שהייתה מתוקה, אבל שוב בערב טפטפה בי תחושת חרדה קלה שעזבה לי את הגוף מעט לפני שנרדמתי.

והקצב איטי, אולי…

אולי איטי ביחס לרכב המרשים שחתך אותי בזה הרגע.

ואני חושבת הרבה על הדרך הזו שאני נוסעת בה, לפעמים עוקפת ולפעמים נעקפת.

לפעמים שוהה בנתיב הימני בעייפות ולפעמים ממהרת להספיק את הכול.

יש ימים שכל הרכבים על הכביש נדמים לי שנוצרו רק כדי לעקוף אותי. ויש את אלו החצופים שגם עוקפים וגם מהבהבים לך תוך כדי תנועה, כמו אומרים לך ״את גם איטית וגם מציקה לנו״. וכולם הרי יודעים את הדרך על בוריה, ולאן הם רוצים להגיע, ועושים את זה הכי מהר וטוב שיש.

אבל האמת, לעקוף זו לא חוכמה. הנה רכב מקרטע שעוד שניה יעצור בשולי הדרך בגלל נורת מנוע אדומה, עקף אותי.

ועקף אותי עכשיו, בקטע הדרך הזה, אבל ללא ספק היונדאי i10 שלי מתוכננת להחזיק שנים רבות על הכביש, בניגוד אליו.

והחוכמה האמיתית היא שהכלי שלך יהיה מספיק אמין ויעשה את עבודתו נאמנה, פשוט בשביל לקחת אותך לאן שאת רוצה לאורך זמן.

ואולי חבל שיש רכבים על הכביש כי אם לא היו בכלל אז מעניין באיזו מהירות הייתי נוסעת. בכלל לא בטוחה שכזו מהירה-מהירה.

ואם הגעתם עד כאן אז הבנתם שאני מזמן לא מדברת על כבישים ורכבים ושאני רק מתכוונת להגיד שכל תנועה היא בסדר.

כל התקדמות היא ראויה, וזה שיש רכבים על הכביש, לא אומר שכל אלו בתחרות איתי. ובכלל, לכל אחד יעד אחר. 

ובזמן המדויק לי, האיטי והנינוח שלי, לאן שכיוונתי את המסלול- אני אגיע.

ואולי אעצור בדרך לשתות קפה באיזה עגלה על קצה של הר.

אז כמו שאוהבים להגיד הרבה בסרטונים ויראליים…

״אני לא יודעת מי צריכה לשמוע את זה…״-

את לא ממהרת לשום מקום אחותי, ומותר לך להיות עייפה.